סלפי סלאפי - דאע"ש כמראה לתרבות המערב

372 מלים רבים רואים בדאע"ש, כמו גם באלקעידה הורתו, מופע של פונדמנטליזם המבטא גישה אנכרוניסטית בעולם עכשווי. נדבכים שלמים של הסלפיה-ג'האדיה עמה נמנית המדינה האסלאמית מיוסדים על חזרה תוך שימוש בטכנולוגיה מערבית לימי ראשית האסלאם. התבוננות בטרור הסלפי, עשויה לסייע לנו להבין את השינויים במודרנה עצמה. הרגע המכונן של הטרור הסלפי בעשורים האחרונים הוא הפיגוע במגדלי התאומים. השחקנים המרכזיים היו קו השמיים של ניו יורק כתפאורה, מרכז הסחר העולמי כיעד, המטוסים האמריקאיים ככלי הנשק, ותקשורת ההמונים כיציע התיאטרון. מי שנעדרו מן הסצינה היו דווקא אלו שהטו את המטוסים ממסלולם. הגיבורים באירוע הזה היו עדיין גיבורי המאה ה-20 - שירותי ההצלה ומוסדות המדינה והנשיאות. גם למספר ההרוגים הייתה חשיבות מכרעת – המאה ה-20 היתה המאה של המוסדות והמסות. פיגועי דאע"ש-סטייל מהשנה האחרונה מעידים על השינוי התרבותי שהעולם עובר. כמו במגדלי התאומים, מופעלים כלי המודרנה כנשק למול המודרנה עצמה. אך עתה, המחבלים לכל היותר צריכים לדעת לנהוג, להחזיק סכין מטבח ולצלם את עצמם בפייסבוק לייב. הגיבורים, מן העבר השני הם בעלי התושיה במקום ההתרחשות, גיבורים בעל כורחם. במובן זה, ההבדל המהותי שבין הפיגוע בתאומים לבין פיגועי ברצלונה, לונדון וניס, הוא עצם המעבר מתקשורת המונים, לתקשורת יחידים. את המטוס החליף כלי רכב בבעלות פרטית, את מרכז הסחר החליף הרחוב ואת התקשורת החליף הטלפון הנייד. השימוש הדאע"שי ברשתות לא מבקש לייצר תנועה המונית (דוגמת כיכר תחריר) אלא להפוך את היחיד לנשא ויראלי, המגלם את הרעיונות הסלפיים בלב ליבו של המערב. בלב המערב מתקיים ההיתוך הגדול בין השהאדה המסורתית – העדות על ייחוד האל שמעיד מי שמת על קידוש שם אללה – לבין הסלפי כפרקטיקת עדות מודרנית. מנגנוני מניעת הטרור של המדינה המערבית קורסים למול הגישה הזו. מאחר ואין צורך בהתארגנות ממושכת אין חתימה מודיעינית קלאסית. גם בישראל, ההתמודדות עם פיגועי היחידים מתגלמת לא פעם ביכולת הפעולה בשטח ולא בסיכול מקדים. לכן, המענה לתופעה, לא יכול להתקיים מתוך שידוד פעילות המנגנונים המדינתיים אשר עצם הרלוונטיות שלהם מוטלת בספק. את הכלים למניעה יש לחפש במרחבי העולם החדש. בשל הטפיליות והסימביוזה של ההתהוות הסלפית עם תשתית הרשת, עולמות הדאטה סיינס ולמידת המכונה אשר מתחילים לדעת כיצד למצוא היגיון ודפוסים בכאוס הרשתי ובכך לצמצם את הרלוונטיות של הטרור החדש. לא ברור שאפשר בכלל לנצח את הפטריה הזו לאורך זמן. וכאשר אנחנו נהיה סוף סוף במחוזות החדשים, נגלה שהדאע״שיסטים לא חיכו לנו ותפתיע אותנו בשינוי צורה. בינתיים אנחנו יכולים בעיקר ללמוד על עצמנו מן המראה המוצבת למולנו. יותם הכהן פועל במסגרת דואלוג אסטרטגיה ו-OpenFox